החלטה בתיק דנ"א 7413/13 - פסקדין

           לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה ב-רע"א 214/13 פלוני נ' קצין התגמולים - היחידה לתביעות וקביעת זכאות (23.10.2013), שניתן בדעת רוב על ידי השופטים א' רובינשטיין וי' דנציגר, כנגד דעתו החולקת של השופט נ' הנדל. 

רקע והשתלשלות ההליכים הרלוונטית

1.             העותר התגייס לצה"ל בחודש נובמבר 2005 בפרופיל רפואי 97. לאחר טירונות קרבית שובץ תחילה כנהג ובהמשך כאפסנאי. במהלך השירות עמד העותר לדין משמעתי שמונה פעמים עקב עבירות שונות, ביניהן נפקדות. בהמשך נדון העותר לריתוק בתחומי הבסיס אך במהלך הריתוק ברח לביתו, ולאחר מכן, ביום 30.6.2008,  נדון ל-28 ימי מחבוש לריצוי בכלא צבאי. אין מחלוקת כי במהלך המאסר בכלא הצבאי לא התרחשו אירועים חריגים הקשורים בעותר. העותר שוחרר מהכלא לאחר 25 ימי מחבוש, ומייד בסמוך לכך אובחן כלוקה במצב פסיכוטי חריף ושוחרר מהשירות הצבאי בשל סכיזופרניה.

2.             קצין התגמולים לא הכיר בעותר כנכה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן - חוק הנכים). ערר שהגיש העותר כנגד קביעת קצין התגמולים - נדחה על ידי ועדת הערר. ועדת הערר קבעה, בהסתמך בין היתר על חוות דעת רפואית שניתנה לבקשת משרד הביטחון ובניגוד לחוות דעת רפואית מטעם העותר, כי בהיעדר אירוע יוצא דופן במהלך כליאתו של העותר, השאלה היא אם יש לראות קשר סיבתי עובדתי ומשפטי ביןעצם הכליאה לבין התפרצות המחלה. ועדת הערר פסקה כי העותר לא הרים את הנטל להראות כי התקיים קשר סיבתי בין עצם כליאתו לבין מחלתו, ומסקנתה אושרה על ידי בית המשפט המחוזי. בפסק דינו, ציין בית המשפט המחוזי כי סמיכות הזמנים המיידית שבין הכליאה לבין התפרצות המחלה, יחד עם הנטייה להקל עם התובע תגמולים לאור תכליתו הסוציאלית של חוק הנכים, מסייעות בידי העותר לבסס קשר סיבתי עובדתי. אולם, נקבע כי גם בהנחה שהתקיים קשר סיבתי עובדתי בין השירות הצבאי לבין התפרצות מחלת הסכיזופרניה בה לקה העותר, לא התקיים הקשר הסיבתי המשפטי. זאת, משום שבפן האובייקטיבי עצם מאסרו של העותר, אשר במהלכו לא אירעו כאמור לעותר אירועים חריגים, לא היווה התרחשות יוצאת דופן המצדיקה הכרה בקשר סיבתי משפטי.

פסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף

3.             העותר הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בית משפט זה קבע כי יש ליתן רשות ערעור אך ברוב דעות (השופטים א' רובינשטיין וי' דנציגר, כנגד דעתו החולקת של השופט נ' הנדל) קבע כי דין הערעור להידחות.

4.             הן דעת הרוב, הן דעת המיעוט נסמכו על פסק הדין ב-דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732 (2002) (להלן - עניין אביאן). בעניין אביאן נדונה תביעה לתגמולים של חיילת, אשר במהלך שירותה כקלדנית בחדר מבצעים התפרצה אצלה מחלת סכיזופרניה. באותו עניין נפסק, בין היתר, כי על התובע תגמולים מכוח התפרצות מחלה קונסטיטוציונלית (מחלה שקיננה רדומה בגופו של החייל, אשר התפרצה במהלך שירותו; ענייןאביאן, עמוד 748) להוכיח, פרט לקשר סיבתי עובדתי בין השירות הצבאי לבין התפרצות המחלה, קשר סיבתי משפטי. כפי שנקבע בעניין אביאן, ההכרעה בשאלת קיומו של קשר סיבתי משפטי היא משפטית נורמטיבית, ולה שני פנים: סובייקטיבי ואובייקטיבי. הפן הסובייקטיבי עניינו ברגישותו המיוחדת של החייל ואילו הפן האובייקטיבי עניינו בעצמת הקשר שבין אירוע או מצב שהתובע היה נתון בו במהלך השירות לבין התפרצותה של המחלה (שם, עמודים 765-762; כן ראו: רע"א 8138/07 פאר נ' קצין התגמולים משרד הביטחון, פסקאות 14-12 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (21.6.2011) (להלן - עניין פאר)). לגוף העניין נפסק שם כי שירותה של החיילת היה רווי מתחים צבאיים, אשר הובילו להתפרצות מחלתה של החיילת, ועל כן היא זכאית לתגמולים.

5.             במוקד פסק הדין בערעור עמדה השאלה אם עצם שהות בכלא צבאי היא אירוע אובייקטיבי, המגבש את הקשר הסיבתי הנדרש. על רקע פסיקת בית משפט זה בעניין אביאן, קבעה דעת הרוב בענייננו כי בהעדר נסיבות מיוחדות במהלך מאסרו של העותר, אין לראות בעצם שהותו במאסר כגורם אובייקטיבי המצדיק הכרה בגרימה. אמנם, כך נקבע, אין חולק כי עצם כליאתו של אדם גורמת לו, מעצם טבעה, אי נוחות וקשיי הסתגלות ממשיים, אולם אלה לא יכולים להיחשב לבדם כגורם דחק אובייקטיבי שהביא להתפרצות המחלה. השופט רובינשטיין ציין כי גם בהיבט הערכי, על פי מבחני תכליתו של חוק הנכים, אין מקום להכרה בנכות שנגרמה עקב מאסר אשר לא היה חריג בתנאיו. יחד עם זאת, "אולי 'בגבול שורת הדין'" ובהתחשב גם בסמיכות הזמנים שבין מאסרו של העותר לבין התפרצות מחלתו, יש להכיר בהחמרה בת שנתיים. להכרה בשנתיים החמרה הצטרף השופט דנציגר, לדידו "לפנים משורת הדין". השופט הנדל, שנותר כאמור במיעוט, סבר כי העותר עמד במבחן האובייקטיבי, שכן לדעתו לא ניתן לראות בחוויה המצטברת של נפקדות, שיפוט בדין משמעתי, בריחה מן הבסיס ומאסר של 28 ימים כאירוע טריוויאלי, שולי או שגרתי. על כן, לדעתו של השופט הנדל, היה מקום לראות באירועים אלה כגורם דחק חריג שהביא להתפרצות מחלתו של העותר, ולכן ראוי להכיר במבקש כנכה לפי חוק הנכים.

           מכאן הבקשה לדיון נוסף.

טענות הצדדים

6.             לטענת העותר, בפסק הדין נפסקה הלכה חדשה וקשה, העומדת בסתירה לפסק דינו של בית משפט זה בעניין אביאן. לטענת העותר, הלחצים שחווה במהלך נפקדותו, ריתוקו לבסיס ומאסרו היו קשים יותר מהלחצים שהוכרו בעניין אביאן כלחצים שגרמו להתפרצות מחלת הסכיזופרניה. אי לכך, לטענתו, קל וחומר כי יש להכיר בעניינו בקשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין התפרצות מחלתו. עוד נטען, כי פסק הדין שולל למעשה הכרה בתביעת תגמולים כאשר התפרצות המחלה אינה כרוכה ב"צבאיות" השירות או באירוע חריג ומיוחד. זאת, לטענת העותר, בניגוד לפסק הדין בעניין אביאן, אשר הכיר בכך שבמקרים המתאימים, גם לחצים שאינם כרוכים דווקא ב"צבאיות" השירות או באירוע חריג, יגבשו את הקשר סיבתי הנדרש בין השירות הצבאי לבין התפרצות המחלה. עוד הלין העותר על כך שעל אף שבעניינו קיימת סמיכות זמנים ברורה בין המאסר לבין התפרצות המחלה, סרב בית המשפט לראות בנסיבותיו של העותר כנסיבות הראויות דיין על מנת להקים קשר סיבתי משפטי.

7.             המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, פסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף לא קבע הלכה חדשה, אלא מדובר ביישום של הלכות קודמות של בית משפט זה והלכת אביאן בפרט, על נסיבותיו הספציפיות של העותר. המשיב הוסיף וטען כי טענות דומות לטענת העותר, הנסמכת על עצם המאסר ועל סמיכות הזמנים בינו לבין התפרצות המחלה, נדחו בפסיקה קודמת של בית משפט זה. עוד טען המשיב כי פסק הדין אינו סותר את שנקבע בענייןאביאן: פסק הדין בעניין אביאן אמנם הכיר בכך כי ייתכנו מקרים בהם גם בהעדר "צבאיות" השרות או בהעדר אירוע חריג יתקיים הקשר הסיבתי הנדרש. אולם, במקרים מעין אלה, כך נטען, נדרש להראות כי מיוחדות השירות בצבא, בהשוואה לחיים האזרחיים, היא שהביאה להתפרצות המחלה. עוד טען המשיב כי גם בהנחה ונקבעה הלכה חדשה, אין מדובר בהלכה המצדיקה קיומו של דיון נוסף.

הכרעה

8.             לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הרשות לדיון נוסף תינתן רק במקרים בהם פסק בית המשפט העליון הלכה חדשה, הסותרת הלכה קודמת של בית המשפט העליון או הלכה שמפאת קשיותה או חידושה ראויה היא כי תידון בדיון נוסף. לא די בכך שהלכה שנפסקה סותרת הלכה קודמת ואף לא די בכך שיש בה חשיבות או קושי מיוחד, אלא יש לבדוק גם האם "יש מקום לדיון נוסף" - קרי - האם יש הצדקה עניינית להביא את העניין לדיון נוסף (ראו למשל: דנ"א 4011/04 עיריית ירושלים נ' עיזבון המנוח מיכאל אטינגר, פ"ד נט(4) 8 (2004)).

9.             אין חולק כי המחלה בה לקה העותר היא מחלה קשה. יחד עם זאת, אין בידי להיעתר לבקשתו לקיים דיון נוסף בפסק הדין. הכרעת בית משפט זה נסבה על יישום הדין, ההלכה שנקבעה בעניין אביאן בהרכב מורחב במסגרת דיון נוסף ופסיקה מאוחרת להלכה זו, על עובדות המקרה. זאת, בכל הנוגע לשאלה אם במקרה דנן התקיים קשר סיבתי משפטי בין תנאי שירותו של העותר, ומאסרו של העותר בכלא צבאי בפרט, לבין התפרצות מחלתו (ראו והשוו: רע"א 2071/11 קופרמן נ' קצין התגמולים משרד הבטחון, עמדותיהם של השופטים ד' ברק-ארז וס' ג'ובראן (3.9.2013)). יישום הלכה קיימת, להבדיל מקביעת הלכה חדשה, אינו מצדיק בדרך כלל קיומו של דיון נוסף. בית משפט זה שלל, במקרה אחר, קשר סיבתי בין מאסר בכלא צבאי וגורמי לחץ נוספים לבין התפרצות מחלה קונסטיטוציונלית:

"המערער טען לתנאי שירות קשים במיוחד, ובהם הצפיפות בתנאי עבודתו, כליאתו בכלא צבאי ואי היעתרות לרצונו לצאת למבדקי קצונה. כן נטען באשר לסירוב לאפשר לו להשתתף בלווית דודו. אין חולק כי יתכן שרצף אירועים זה - בצירוף הרקע המשפחתי של המערער - גרמו לו למצוקה ומתח. אולם לא זו השאלה שבפנינו, אלא השאלה אם יש בתנאים אלו אובייקטיבית כדי לבסס את הקשר הסיבתי הנדרש. תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. אכזבה אישית ותנאי שירות לא נוחים אין בהם די בכדי לבסס את היסוד האוביקטיבי העולה  מפרשת אביאן ... בהיעדר נתונים נוספים - 'ממשות' ... - ובייחוד לאור היעדרו של קשר סיבתי עובדתי רפואי מספק, אין אלא לדחות את הערעור וכך אציע לחברי" (רע"א 7207/01 לייזר נ' מדינת ישראל, משרד הבטחון קצין התגמולים, פסקה 9 לפסק דינו של הנשיא א' ברק (8.9.2003)) (ההדגשות הוספו - מ"נ).

בקביעה כי מאסר בכלא צבאי כשלעצמו אינו מגבש קשר סיבתי נדרש אין אפוא חידוש ממשי. גם בהנחה שלפסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף יש השלכות החורגות מעניינו הקונקרטי של העותר, לכל היותר מדובר בפיתוח פסיקתי אשר אף הוא אינו מצדיק דיון נוסף.

10.          יש לדחות גם את טענת העותר לפיה פסק הדין עומד בסתירה לפסק הדין בעניין אביאן, בכל הנוגע לסוג המקרים בהם נעדר רכיב "צבאיות" השירות או לא ניתן להצביע על אירוע חריג ומיוחד במהלך השירות. כפי שנפסק בעניין אביאן והוסבר בעניין פאר, גם בסוג המקרים בהם לא ניתן להצביע על "צבאיות" השירות או על מקרה טראומטי שאירע, נדרש להראות כי ייחודיות השירות בצבא היא שהביאה להתפרצות המחלה (עניין אביאן, עמוד 764; עניין פאר, פסקאות 14-13 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל). בענייננו, אי הנוחות והמתח הנובעים משהות בתנאי מאסר אינם מיוחדים לשירות הצבאי.

11.          יצוין, כי במקרה זה קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין כליאתו של העותר לבין התפרצות מחלתו אינו נקי מספקות. הן ועדת הערר, הן בית המשפט המחוזי לא קבעו ממצאים חד משמעיים בסוגיה זו.